כפי שסיפרתי בפרק הקודם, לאחרונה יצא לי לחטט כהוגן ביומן הישן שלי, בחיפוש אחר הדפים המסתוריים אשר חזו את אהבתי העתידית ללברון.

מאמצי העלו חרס. הדפים נעלמו כלא היו וכאילו לא נבראו מעולם (אם כי עד כה נבואתם עומדת על תילה – לברון אכן יהיה בגמר. האם גם החלק השני יתקיים והאויבת אשר אמורה להכריתו, ג"ס, תהיה שם גם?… בהחלט נראה כך לאחר המשחק האחרון!).

אך היה גמול לא צפוי לחיטוט הממושך ביומן הישן, המתפרק והממורט.

משורבטים בפינות הדפים, בכתב יד קטן וצפוף (לעיתים מוכתם בנוזל לא מזוהה אשר הדביק את הדפים יחד והקשה על החשיפה), נתגלו מחדש המון שירים ישנים שכתבתי במהלך חיי, בתקופות שונות ומשונות.

בעקבות התגלית הלא צפויה גמלתי בליבי לעשות מעשה כריס בוש ולצאת מהמגירה!

בימים אלה של אמוציות ספורטיביות אין כמו מעט קולטורה לשובב את נפש האדם ולרעננו מן המאבקים האימתניים המתרחשים לנגד עינינו, אשר מייגעים אותנו בתור אוהדי כורסא נלהבים.

ריכזתי כאן מבחר מן השירים שמצאתי והריני חושף את צפונות הלב והאשך ומשתף אותם עימכם היום.

מה שבאמת הפתיע אותי כאן, הייתה העובדה שלמרות שנכתבו על חוויות ורגשות אישיים בזמנים שונים בחיי, כשקראתי אותם שוב, כעת – הם התגלו כבעלי משמעות נוספת, נבואית – הרלוונטית לפלייאוף הנוכחי ולעולם ההופס שלנו בכלל.

לפיכך הוספתי בסופו של כל שיר את הפרשנות ההופסית הנוכחית שלו! מקווה שתיהנו מהם כפי שהם והן מהפרשנות החדשה שלהם.

נפילה

חפצים שונים משמיעים צלילים שונים,

כשהם נופלים

כשהם נופלים ומתרסקים על הרצפה.

אבטיח למשל, נשמע לעיתים כמו גולגולת של איש

זה פיצוח עמום שניתן להגדיר במילה 'חבטה'.

מכשירים אלקטרוניים מתרסקים בכבדות, וללא רחמים

הם אינם מוותרים לרצפה,

אך למרות זאת נשברים

ועטים משמיעים מין קול נקישה

מעצבן, וצריך להרים.

וכשאני נופל לרצפה, לפעמים

אני שומע את קולו של אבי מהדהד מסביבי:

"תזהר, הרצפה חלקה, בני."

השיר חוזה באופן מדהים את פציעתו של סטף קארי!

כולל סיבת הפציעה (החלקה), ובדיוק מדהים את משפטו של אביו למוד הניסיון, דל קארי, המנסה לעוץ לבנו לשווא !!

לא הייגני

רע לי, וטוב לי

שרע לי

אני מבולבל, וחרד

אני מפחד

אני מתוסכל, ועייף

ואינני חופף

כבר מזמן שאינני חופף.

ברור לכל שהשיר הזה נכתב, בנוסף עלי כמתבגר צעיר אשר אינו מתקלח (היום אני בגיר שאינו מתקלח), על ג'יימס הארדן !!!

אין מצב שהזקן הזה נקי והייגני ואני בטוח שהוא מהווה בית גידול חשוב וקריטי להגנת הסביבה ולשימור אורגניזמים אקזוטיים רבים.

הארדן וקבוצתו נפלו על התחת העונה ובפלייאוף הזה אך לא נראה שזה מזיז לו משהו. בעיני עצמו, גם כשהקבוצה מתרסקת מקצועית וחברתית, הוא עדיין ה-MVP של הליגה.

וחתימתו האחרונה של ד'אנטוני מעניקה משנה תוקף לאווירת הבלבול, החרדה והתסכול המתמשך…

מוות

מוות

מוות לכולם, בייסורים

שידעו

שידעו מה הם מפסידים

שיסבלו

שיסבלו מן הטחורים

מהם אני

מהם אני סובל.

השיר נכתב בתקופה, אה, קשה משהו.

כשקראתי אותו שוב כעת הוא העלה במוחי רעיון – האם כאן נמצאת הסיבה למזגו הזועף ולהתנהגותו העצבנית והאלימה של דריימונד גרין בפלייאוף הזה?…

מובטל

אני פוצע את עצמי כל יום כשאני מתעורר.

לפעמים זו רק שריטה קטנה,

אולי צביטה,

ולפעמים אני דופק את הראש במקרר.

אני פוקח את העיניים ודבר ראשון

נאד אני משחרר.

(וזה מעיר אותי מהסיוט.)

שותה קפה,

לא מצחצח שיניים,

לא שוטף פנים.

קם ואוכל. קודם כל אוכל.

אוכל מהר, תוקע.

מתרכז מאוד במזון המונח לפני, תוקע אותו.

בבהילות.

כמו אני ממהר.

אח"כ אני קם ומסתובב קצת במטבח, פותח וסוגר ארונות.

כאילו מחפש דבר מה.

אבל לא.

ולפתע מסתחרר ונופל.

שוכב על הרצפה הקרה, הבל פי מחמם אותה, עיבוי קטן מופיע

ונעלם.

אני נרדם וחולם חלומות יפים.

בוקר טוב, דוויט האווארד. אתה הולך להיות במצב הזה.

יום מותי

חבלי לידה קשים

מלווים את מותי

אני נופל לאט

שקיעה אחרונה

עלים נושרים

פרחים קמלים

ומתחדשים

וסוסים, הרבה סוסים.

השיר חוזה במדויק ובשפה ציורית את עליית הפרשים בפלייאוף הזה, ואת ההשפעה הממארת של הצלחה זו על נפשו העדינה והרגישה של האשך, אשר ממש חש את מותו המתקרב והולך ככל שלברון מתקרב בעצמו אל התואר.

טעיתי

זרקתי את

הממחטה עם הדם

למכונת הכביסה

ואת הבגדים המלוכלכים

לאסלה.

טעיתי,

קורה.

קצר וקולע – השיר מתאר את כל תחזיות הפלייאוף שלי (מלבד ההימור שנערי הזהב יחזרו מפיגור 3-1 לנצח! זה עוד תלוי ועומד !!! 🙂 )

טָמבלים, בקמץ

פעם חשבתי,

שכולם טָמבלים

ושרק אני חכם.

היום אני יודע,

שכולם טָמבלים

ושרק אני חכם.

חברים ומגיבים יקרים, שותפים נכבדים לקהילת הופס המופלאה – השיר הזה יכל להיכתב באותה מידה ע"י האחד והיחיד שלנו, דוק לס בכבודו ובעצמו !!! 🙂

מקווה שנהניתם!